אחד כזב הידועים ביותר בכלכלה הוא הרעיון כי יש כמות קבועה של עבודה – גוש של עבודה – ניתן לשתף בדרכים שונות כדי ליצור עבודות פחות או יותר. למשל, נניח כולם עבדו 10% פחות שעות. משרדי עורכי דין יהיה צורך לשכור עובדים נוספים. היי פרסטו, האבטלה לכווץ. בשנת 1891, כלכלן, ד פ שלוס, תיאר כזה חושב כמו חתיכת עבודה כשל היות במציאות, כמות עבודה אינו קבוע. המגבלות שהטיל הממשל על כמות העבודה אנשים עשויים יכול להפחית את היעילות של שוק העבודה, ובכך מגדיל את האבטלה. קצר יותר שעות ייצור תפקידים רק אם התשלום לשבוע גם גזירה (אילו עובדים סביר להתנגד) אם לא תזרח עלויות עבור כל יחידת הפלט. לא כל עלויות העבודה משתנות בהתאם למספר שעות העבודה. עלויות קבועות , כגון גיוס והכשרה, עשוי להיות משמעותי, כך הוא יעלה חברה יותר לשכור עובדים במשרה חלקית שני ממלא אחת-שעון עצר. Thus גזור בשבוע עבודה עשוי להעלות את עלויות הממוצע בכל יחידת הפלט ולגרום משרדי לקנות פחות סך כל השעות של עבודה. דרך טובה יותר לצמצום האבטלה עשוי להיות לעורר דרישה ולהגדיל וכך פלט; אחרת היא להפוך את שוק העבודה גמיש יותר, לא פחות.