ביטוי במחלוקת, כלומר למעשה מעט יותר מאשר שיעור האבטלה בה שוק עבודות יכולים להימצא בשיווי משקל יציב הנמוכה ביותר. קייניסנים, מעודד עקומת פיליפס, ההנחה היא כי ממשלה יכול להפחית את שיעור האבטלה אם היה מוכן לקבל קצת האינפלציה נוספים. עם זאת, כלכלנים כמו למשל מילטון פרידמן טענה זו אמורה פשרה האינפלציה עבור עבודות היה למעשה השמנה. ממשלות בסובלנות אינפלציה גבוהה יותר בתקווה להורדת שיעור האבטלה ימצא אותו joblessness טבל רק בקצרה לפני חזרה לרמה הקודמת שלו, בעוד האינפלציה עולים להישאר גבוה. במקום זאת, הם טענו, האבטלה של שיווי משקל או בעל קצב הטבעי, נחוש לא לפי כמות ביקוש במשק אלא על ידי מבנה שוק העבודה. זה הוא הנמוך ביותר של האבטלה בה האינפלציה תישאר יציבה. ניתן להגדיל כאשר שיעור האבטלה הוא מעל לפי דרישה של קצב הטבעי העלול להביא אותו אל הקצב הטבעי, אך מנסה להוריד אותה עוד יותר רק יגרום אינפלציה להאיץ. ולכן הקצב הטבעי מכונה גם ללא-האצת-קצב האינפלציה של אבטלה, או NAIRU. בהתחלה, NAIRU הפך שם נרדף התצוגה המדיניות המקרו-כלכלית לא היתה לכבוש האבטלה. לעיתים קרובות נעשה בו שימוש כדי להצדיק את חוסר המעש של המדיניות גם כאשר שיעור האבטלה עלה למעלה מ- 10% עובדים במדינות מתועשת במהלך שנות ה-80 וה-90, אף-על-פי כלכלנים אומדן של NAIRU שונה מאוד. לאחרונה, כלכלנים מחפש דרכים לצמצום האבטלה החלו לשאול, בנסיבות אילו, הקצב הטבעי עשוי להשתנות. פתרונות רוב מדגישים את הצורך להפוך ליותר אנשים employable ברמה הרווחת של השכר, בפרט על-ידי הגדלת גמישות בשוק העבודה. כלכלנים עדיין לא מסכים מעל איזה שיעור מהמובטלים בכל נקודה מסוימת בזמן הוא NAIRU, אבל אף אחד לא חושב עוד קצב הטבעי הוא קבוע. באמת, יש הסבורים שבמושג בעל משמעות אין בכלל.